כאבים בזמן שאיבה: מה עוזר?

בשבועות הראשונים אחרי הלידה הפטמות שלך רגישות יותר מאי פעם, ומשאבה היא עבורן משהו חדש לגמרי. משיכה לא מוכרת בתחילת היניקה של המשאבה או תחושת שפשוף קלה בימים הראשונים שכיחות אצל הרבה אימהות, בין אם הן מניקות ובין אם הן שואבות. גם רפלקס שחרור החלב מורגש אצל חלק מהנשים בצורה ברורה: כעקצוץ או כתחושת מלאות פתאומית, שלרגע אפילו יכולה לכאוב.

בהנקה כבר נחקר היטב כמה זמן נמשכת תקופת ההסתגלות הזאת. סקירה שיטתית גדולה מצאה שאצל רוב הנשים כאב בפטמות היה קל בלבד בערך 7–10 ימים אחרי הלידה — בלי קשר לטיפול שקיבלו. לגבי שאיבה בלעדית אין נתונים כאלה. אבל איגוד בינלאומי לרפואת הנקה מציב גבול ברור: כאב שנמשך יותר משבועיים נחשב לכאב מתמשך ודורש בירור יסודי של הסיבה.

אבל את לא צריכה לחכות שבועיים. כדאי לבדוק מקרוב אם…

• כואב לאורך כל השאיבה, ולא רק ברגעים הראשונים,

• הכאב מתחזק מיום ליום במקום להיחלש,

• הפטמה לבנה, סגולה או נפוחה בבירור אחרי השאיבה,

• יש בה סדק, דימום או שטף דם,

• כבר לפני כל שאיבה את חוששת ממנה.

כאב הוא לא רק לא נעים. הוא גם יכול לעכב את זרימת החלב: מתח וכאב מפחיתים את פעילות האוקסיטוצין, ההורמון שמפעיל את רפלקס שחרור החלב. כששואבים עם שיניים קפוצות, בעצם מקשים עוד יותר על הגוף.

ואם את תוהה אם רק את רגישה כל כך: בסקר מארצות הברית כמעט 15 אחוז מתוך 1,844 אימהות דיווחו על פציעות שנגרמו ממשאבת חלב. את ממש לא לבד. ולפעמים מספיקים שינויים קטנים במשפך ובעוצמת השאיבה כדי להרגיש הרבה יותר טוב.

המשפך, שנקרא גם מגן שד, הוא החלק שיושב על השד. לתוך התעלה הצרה שלו הפטמה נשאבת פנימה ומשתחררת שוב בכל משיכה, שוב ושוב, לאורך כל השאיבה. אם התעלה לא מתאימה, נוצר שפשוף או לחץ בדיוק במקום שבו העור הכי רגיש.

הרבה פעמים פשוט משתמשים במשפך שמגיע באריזה. אבל יש סיבה לכך שמשפכים מגיעים במידות שונות: פטמות שונות מאוד זו מזו. אפילו שני הצדדים שלך יכולים להיות בגדלים שונים, וגם המידה יכולה להשתנות לאורך תקופת ההנקה. משפך שהתאים לפני שישה שבועות יכול להיות היום צר מדי או רחב מדי.

המשפך צר מדי אם…

• הפטמה מתחככת בדופן התעלה במקום לנוע בחופשיות קדימה ואחורה,

• נוצר טבעת חיוורת בבסיס הפטמה או שהיא משנה צבע לסגול,

• אחר כך הפטמה פצועה, עם שלפוחיות או סדקים,

• ולמרות השאיבה יוצא מעט חלב.

המשפך רחב מדי אם…

• הרבה מהעטרה הכהה נשאב לתוך התעלה,

• יש משיכה או כאב בבסיס הפטמה,

• חלב נוזל מלמטה או שהמשפך לא אוטם היטב,

• הפטמה והעטרה נפוחות אחרי השאיבה או שנשארת טבעת אדומה וכואבת.

משפך לא מתאים הוא יותר מבעיה של נוחות. איגוד בינלאומי לרפואת הנקה מונה מידה לא נכונה של משפך, עוצמת שאיבה גבוהה מדי ושאיבות ארוכות מדי בין הסיבות לכך שמשאבה עלולה לפצוע את הפטמה ואת רקמת השד. ופטמות סדוקות עלולות גם להזדהם.

אין נוסחה מדעית אחת שמבטיחה את המשפך המושלם. אבל יש דרך טובה להגיע לנקודת פתיחה, ואז הבדיקה האמיתית היא מה קורה על השד שלך. תצטרכי סרגל עם סימוני מילימטרים או סרט מדידה. יש גם שבלונות מדידה שאפשר להדפיס.

1. 1

   בחרי את הרגע הנכון: אל תמדדי מיד אחרי שאיבה או הנקה, כי אז הפטמה מתוחה ולעיתים גם מעט נפוחה. לפני המדידה גלגלי אותה בעדינות בין שתי אצבעות עד שהיא מזדקפת.

2. 2

   מדדי רק את הפטמה: העטרה הכהה שסביבה לא נכללת במדידה.

3. 3

   מדדי במקום הרחב ביותר: בדרך כלל זה הבסיס, כלומר המקום שבו הפטמה יוצאת מהעטרה. הניחי את הסרגל לרוחב וקראי את הקוטר במילימטרים.

4. 4

   מדדי את שני הצדדים: רשמי את שני הערכים. ימין ושמאל יכולים להיות בגדלים שונים.

5. 5

   קבעי מידת פתיחה: כלל האצבע המקובל הוא קוטר הבסיס ועוד 2–4 מילימטרים. יש אנשי מקצוע שמודדים דווקא בקצה הפטמה ובוחרים את אותה מידה או 1–2 מילימטרים יותר — כך ממליץ גם איגוד הנקה מקצועי באוסטרליה. בשני המקרים זו רק נקודת פתיחה. במחקר קטן מ־2025 אימהות שאבו בנוחות רבה יותר, ובממוצע גם מעט יותר חלב, עם משפכים קטנים יותר שהותאמו אישית לעומת המידה הרגילה. אם את בין שתי מידות, נסי את שתיהן.

6. 6

   נסי עם המשאבה: הניחי את המשפך במרכז והתחילי בעוצמה הנמוכה ביותר. הביטי דרך התעלה השקופה: הפטמה נמצאת באמצע, נעה בחופשיות קדימה ואחורה בכל משיכה ולא מתחככת בשום מקום. רוב העטרה נשארת בחוץ.

7. 7

   בדקי אחרי השאיבה: אם הפטמה נראית כמו קודם — בלי שינוי צבע, בלי נפיחות ברורה ובלי סדקים — כנראה שהמידה מתאימה.

8. 8

   מדדי מחדש: לכל המאוחר כשהכאבים חוזרים. הפטמות משתנות לאורך ההנקה, וגם המשפך שלך יכול להשתנות איתן.

אפשר למצוא משפכים בגדלים נוספים כאביזר לרוב המשאבות, למשל בבית מרקחת או בחנות לציוד רפואי. אם המשאבה שלך מושאלת או שכורה, בקשי שם מידות נוספות וייעוץ לגבי ההגדרות.

הרבה נשים מגבירות את העוצמה כי הן חושבות: יותר כוח, יותר חלב. זה נכון רק עד גבול מסוים. במחקר מאוסטרליה אימהות שאבו בעוצמה ה״הכי גבוהה שנעימה להן״ — כלומר הרמה החזקה ביותר שעדיין הרגישה טוב. כך החלב זרם מהר יותר, והן הוציאו יותר חלב מאשר בעוצמות חלשות יותר. אבל מעבר לנקודה הנעימה אין תועלת: עוצמה גבוהה מדי היא אחת הסיבות השכיחות לפטמות פצועות, וכאב מעכב את רפלקס שחרור החלב.

כך תמצאי את הרמה שמתאימה לך:

1. 1

   התחילי כל שאיבה בעוצמה הנמוכה ביותר. אם מעלים מיד עד הסוף, זה עלול לכאוב ולפצוע את הפטמה.

2. 2

   חכי עד שהחלב יתחיל לזרום. זה יכול לקחת דקה או שתיים.

3. 3

   אחר כך העלי שלב אחר שלב עד שמתחיל להיות לא נעים.

4. 4

   רדי שלב אחד. זו העוצמה שלך להיום.

5. 5

   מצאי אותה מחדש בכל שאיבה. בימים רגישים היא תהיה נמוכה יותר, וזה בסדר.

שני דברים יעזרו לך להסתדר היטב גם עם עוצמה עדינה יותר. ראשית, להיעזר בידיים. אם בזמן השאיבה את לוחצת בעדינות עם כף יד שטוחה על השד, לפעמים זורם יותר חלב. בעדינות פירושו בלי לישה ובלי כאב. ושנית, לשאוב משני הצדדים יחד, אם המשאבה שלך מאפשרת זאת. במחקר עם 31 אימהות, זה הפעיל יותר רפלקסים של שחרור חלב לעומת שאיבה מצד אחד ואז מהשני, והביא ליותר חלב — ואפילו חלב מעט שמן יותר. בנוסף, כל השאיבה מתקצרת.

עוד דבר שקל להמעיט בערכו הוא רוגע. כמה דקות של חום לפני, משקה חם, תמונה או סרטון של התינוק שלך, בגד גוף שנלבש על ידו כדי שתוכלי להריח — כל אלה עוזרים לגוף לשחרר חלב גם עם פחות עוצמה.

רוב השאיבות נמשכות 15–20 דקות, או עד שהחלב כבר רק מטפטף. לפעמים שווה להמשיך עוד כמה דקות, כי לפעמים מגיע רפלקס שחרור חלב נוסף. אבל יותר מ־30 דקות זה כבר ארוך מדי לרוב הנשים, לפי איגוד הנקה מקצועי באוסטרליה. אם את מחוברת למשאבה 40 או 50 דקות באופן קבוע כדי להוציא את הטיפה האחרונה, הפטמות שלך משלמות על זה.

יותר מאורך השאיבה, חשובה הסדירות: בדרך כלל חשוב יותר כמה פעמים מוציאים חלב מאשר כמה זמן שואבים. אם את שואבת בלבד, בשבועות הראשונים מקובל לשאוב 8–12 פעמים ב־24 שעות, ביום בערך כל שעתיים עד שלוש, ולפחות פעם אחת בלילה או לפנות בוקר. בתקופה הזאת לא רצוי שהפסקה תימשך יותר מכ־4 שעות. בלילה: קודם השכיבי את התינוק על הגב, בשק שינה, במיטה שלו, בלי כרית, שמיכה או מגן ראש, ורק אחר כך תשאבי. אל תשאבי כשהתינוק עלייך על ספה או כורסה, שם שניכם עלולים להירדם. אחרי כשלושה חודשים, כשהייצור מתייצב, הרבה נשים מסתדרות עם 5–6 שאיבות, כל עוד הכמות נשארת יציבה.

יש לזה קשר ישיר לכאב. הפסקות ארוכות מדי גורמות לשד להתמלא מאוד, ושד מלא מאוד הוא קשה, מתוח וכואב. מצד שני, גם שאיבת יתר יוצרת בעיות: מי ששואבת בנוסף כדי לרוקן את השד ״עד הסוף״ מזמינה כך עוד יותר חלב. השד נשאר מלא מדי, הרקמה מתנפחת, והסיכון לסתימה ולדלקת עולה.

כלל אצבע פשוט, ברגע שכמות החלב שלך כבר התייצבה או אם את שואבת בנוסף להנקה: שאבי בערך באותה תדירות ובאותה כמות שהתינוק שלך היה שותה. בשלב בניית ייצור החלב הכלל הזה לא תקף, במיוחד לא אם מדובר בפג או בתינוק חולה. אז המטרה היא לבנות את מלוא הכמות היומית, גם אם כרגע התינוק מקבל מעט. יעד מקובל הוא לפחות כ־500 מ״ל ב־24 שעות עד סוף השבוע השני, ועדיף בערך 750 מ״ל. אם התינוק שלך מאושפז, שאלי את הצוות מה היעד שלך. אם את רוצה לבנות מלאי קטן לצד ההנקה, הבוקר הוא זמן טוב, כי אחרי הלילה השד בדרך כלל מלא יותר.

גם עם משפך שמתאים, העור יכול למחות — במיוחד בשבועות הראשונים או אם את שואבת הרבה. החדשות הטובות: פטמות פצועות בדרך כלל מחלימות ברגע שמטפלים בגורם. עד אז, כמה דברים פשוטים יכולים לעזור:

• חלב אם במקום קרם: אחרי השאיבה מרחי כמה טיפות חלב על הפטמה ותני להן להתייבש באוויר. במחקרים זה עזר לפחות כמו לנולין. יוצאי דופן: אם הפטמה מלבינה אחרי השאיבה, כסי אותה מיד בחום במקום לייבש באוויר. אם מדובר בקנדידה, חשוב יותר לשמור על יובש.

• לנולין רק אם הוא עושה לך טוב: מותר למרוח שכבה דקה. אבל לפי סקירה שיטתית הוא לא יעיל יותר מחלב אם או מלא לעשות כלום, ובמקרים נדירים הוא גורם לאלרגיית מגע. אם העור נהיה אדום ומגרד מתחתיו, הפסיקי להשתמש.

• לא לשפשף: אין צורך לשטוף את הפטמות במיוחד עם סבון, וגם לא לחטא אותן. זה מרכך את העור ומגרה אותו עוד יותר. מקלחת רגילה מספיקה.

• לשמור יבש: החליפי מיד רפידות הנקה רטובות, ועדיף כאלה בלי שכבת פלסטיק. לבשי חזייה תומכת שמתאימה לך, בלי ברזלים.

• להימנע ממגרים: קרמים, רפידות הנקה, חומרי כביסה או בשמים יכולים לגרום לאקזמה. אם העור אדום, מתקלף, מפריש או מגרד, חשבי גם על האפשרות הזאת.

• להשתמש במשאבות איסוף במשורה: אוספי חלב מסיליקון שנצמדים לשד בוואקום יכולים לגרות עוד יותר את הפטמות בשימוש תכוף.

ומה לגבי פטמות סיליקון או קונכיות חזה? פטמות סיליקון הן אביזר לעזרה בהצמדה לשד; הן לא עוזרות נגד כאב בזמן שאיבה. גופי בריאות מקצועיים ממליצים לא להשתמש בהן ללא סיבה טובה. לגבי קונכיות חזה וכיפות כסף, שמטרתן להרחיק בד מפטמות פצועות, לא ברור אם הן באמת מאיצות החלמה. אם את בכל זאת משתמשת בהן, שימי לב שלא מצטברת מתחתיהן לחות.

כל עוד יש פצעים פתוחים בפטמות, מותר לך להתאים את השגרה: להוריד עוצמה, לבדוק את ההתאמה, לשאוב פחות זמן. אם כל משיכה כואבת, ריקון ידני הוא לעיתים הפתרון העדין ביותר. אם הכאב חזק מאוד, אפשר להניח את המשאבה בצד ל־12–24 שעות ובזמן הזה לרוקן ידנית באופן סדיר, כדי שכמות החלב לא תרד והשד לא יתמלא מדי.

אם למרות זאת אזורים פתוחים לא מחלימים אחרי כמה ימים, אם יש הפרשה או גלדים צהובים, בקשי בדיקה רפואית. פטמות סדוקות עלולות להזדהם.

הידיים שלך הן המשאבה העדינה ביותר שיש לך, והן זמינות בכל מקום. בימים הראשונים אחרי הלידה הן אפילו מוציאות לעיתים את הקולוסטרום הסמיך טוב יותר ממכשיר. כך עושים את זה:

1. 1

   שטפי היטב ידיים והכיני כלי נקי עם פתח רחב.

2. 2

   חממי את השד כמה דקות עם מטלית חמימה. אחר כך החליקי עם כף יד שטוחה בתנועות ארוכות ועדינות מבית השחי לכיוון הפטמה, בלי ללחוץ עמוק.

3. 3

   תמכי בשד מלמטה ביד אחת. ביד השנייה צרי עם האגודל והאצבע צורת C, במרחק של כמה סנטימטרים מהפטמה, ממש מחוץ לעטרה הכהה.

4. 4

   לחצי בעדינות את האגודל והאצבע פנימה, שחררי, וחזרי על הפעולה בקצב רגוע. האצבעות נשארות במקום ולא מחליקות על העור.

5. 5

   אם בהתחלה יוצאות רק טיפות, התאזרי בסבלנות. המשיכי בקצב.

6. 6

   כשהזרם נחלש, הזיזי את האצבעות מעט למקום אחר סביב השד והתחילי שם מחדש. אחר כך עברי לצד השני.

ריקון ידני לא אמור לכאוב. אל תמשכי בפטמה ואל תמחצי אותה; הלחץ צריך להיות קצת יותר מאחור, בקצה העטרה. בהתחלה זה אולי ירגיש מסורבל, אבל אחרי כמה ניסיונות בדרך כלל תופסים את העניין.

זה שילוב שעובד להרבה אימהות: כמה דקות של חום לפני השאיבה, למשל מטלית חמימה על השד או הזמן מיד אחרי מקלחת. זה מרפה, ולרבות מהנשים עוזר לחלב לזרום בקלות יותר. אם אחר כך השד רגיש או נפוח, קור מפחית נפיחות וכאב — מיד אחרי השאיבה וגם בין השאיבות: קומפרס קר או מטלית קרה ולחה, בערך עשר דקות בכל פעם. שקיות קירור תמיד עטפי בבד דק, כדי שהקור לא ייגע ישירות בעור. אם תרצי, אפשר גם להשתמש בקומפרס גבינה לבנה או בעלי כרוב; בפועל מה שעובד שם הוא בעיקר הקור. במחקרים עלי כרוב לא קיררו טוב יותר מקרח.

יש שני יוצאי דופן שכדאי להכיר:

• אזור חם, אדום ונפוח: כאן העדיפי קור, והגבילי את החום לזמן קצר או ותרי עליו. חום מרחיב את כלי הדם ועלול להחמיר את הנפיחות. איגוד בינלאומי לרפואת הנקה ממליץ במפורש על קירור כשיש סימני דלקת, אפילו פעם בשעה אם צריך.

• פטמה לבנה ושורפת אחרי השאיבה: זה מתאים לעווית של כלי הדם, ואזוספזם (עוד על זה בהמשך). במקרה כזה עוזר דווקא ההפך: חום יבש מידי, ולהימנע מקור.

אפשר גם לקחת משהו נגד הכאב. לפי המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי (02-6243663), איבופרופן ופרצטמול נחשבים למשככי הכאבים המועדפים בזמן הנקה. רק מעט מאוד מהם עובר לחלב. לאיבופרופן יש גם השפעה נגד דלקת ונפיחות. הקפידי על המינון שבעלון, ואם את לא בטוחה או נוטלת תרופות נוספות, התייעצי בבית מרקחת.

פתאום אזור אחד בשד מרגיש מתוח. את ממששת מקום קשה ורגיש, ואולי העור מעליו מעט חם או אדום. בסתימה בצינורית חלב התסמינים נשארים מוגבלים לשד: החום שלך לא עולה מעל 38.4 °C, ואת לא באמת מרגישה חולה.

בניגוד למה שהשם מרמז, בדרך כלל לא מדובר ב״פקק״ בצינורית אחת שצריך לסחוט החוצה. לפי הידע העדכני, הצינוריות העדינות נעשות צרות יותר בגלל רקמה מגורה ונפוחה. לכן גם ההמלצות השתנו בשנים האחרונות. אולי עדיין תשמעי: לעסות חזק, להתקלח חם, לשאוב כמה שיותר עד ריקון מלא. היום אנשי מקצוע ממליצים על משהו אחר:

• להמשיך לשאוב בקצב הרגיל. אל תפסיקי בפתאומיות, כי זה עלול להחמיר את המצב. אבל גם אל תוסיפי שאיבות ואל תשאבי עד הטיפה האחרונה: יותר הוצאה פירושה יותר ייצור חלב ויותר לחץ ברקמה.

• לקרר, אחרי השאיבה ובין השאיבות, ואפשר גם פעם בשעה לכמה דקות.

• איבופרופן נגד כאב ודלקת, אם הוא מתאים לך.

• בלי עיסוי חזק. לישה חזקה או ניסיון ״לסחוט״ את האזור, ובוודאי שימוש במכשירי עיסוי או במברשות שיניים חשמליות, פוגעים ברקמה ומגבירים את הדלקת. מותר רק ללטף בעדינות רבה מעל העור וללחוץ ברכות עם כף יד שטוחה בזמן השאיבה.

• לתת מקום. בלי חזייה לוחצת ובלי בגדים הדוקים. הכי טוב חזייה תומכת שיושבת טוב.

• מנוחה. שכבִי ותני לאחרים לעזור עם הבית ועם התינוק כשאפשר. זו לא עצלנות, אלא חלק מהטיפול.

עם צעדים כאלה, דלקת מקומית נרגעת לעיתים קרובות גם בלי טיפול נוסף. אם אחרי 24 שעות אין שיפור, אם בינתיים יש החמרה, או אם נוסף חום — פני לבדיקה רפואית. גם גוש שעדיין מורגש אחרי שלושה ימים צריך בירור רפואי, כדי לשלול מורסה.

טוב לדעת: שד בתקופת ההנקה מרגיש לעיתים גבשושי גם בלי סתימה. רקמת בלוטות פשוט לא מרגישה חלקה. לכן גבשושיות לא אומרות אוטומטית שיש סתימה. מה שחשוב הוא אם אזור מסוים קשה, כואב ואדום או הולך וגדל — ואם גוש נשאר. אם אזור נוקשה עדיין מורגש אחרי שלושה ימים, בקשי שיבדקו אותו, גם אם הוא לא כואב. לרוב אולטרסאונד מספיק, ובזמן הנקה אפשר לעשות אותו בלי בעיה.

הדרך הטובה ביותר למנוע את זה היא מרווחים קבועים, משפך מתאים, עוצמת שאיבה מתאימה ובגדים לא לוחצים. אם היום שלך משתבש, למשל בגלל העבודה, עדיף לדחות שאיבה קצת מאשר לוותר עליה לגמרי.

אם האזור נעשה גדול יותר, אדום יותר וחם יותר ואת גם מרגישה חולה, אנשי מקצוע מדברים על מסטיטיס — דלקת בשד. אופייניים לכך כאב חזק, שד נפוח, אדום וחם, ותסמינים דמויי שפעת: תשישות, כאבי ראש, כאבי גוף, צמרמורת וחום מעל 38.4 °C. בעור כהה לעיתים קשה יותר לראות את האודם. במקרה כזה שימי לב במיוחד לחום, לנפיחות ולכאב.

אם את חושדת בזה, מדדי חום עם מדחום. בשבועות הראשונים אחרי הלידה, הורמונים גורמים להרבה נשים להזיע, וגלי חום יכולים להרגיש ממש כמו חום. מצד שני, חום אמיתי בשבועות הראשונים יכול לנבוע גם מסיבות אחרות, כמו דלקת ברחם, בזיהום של פצע קיסרי או בדלקת בדרכי השתן. לכן כשאת פונה לטיפול, תמיד צייני שהלידה הייתה רק לא מזמן.

אם יש לך חום ואת מרגישה חולה, בקשי עזרה רפואית בהקדם: במרפאת נשים או אצל רופא/ת המשפחה, ומחוץ לשעות הפעילות דרך מוקד הרפואה הדחופה של קופת החולים. לפי הממצאים ייתכן שתקבלי אנטיביוטיקה. יש כמה סוגים שמתאימים להנקה ולשאיבה, ולכן אין צורך להפסיק להניק. קחי אותה בדיוק למשך הזמן שנרשם לך. אם אחרי כ־48 שעות אין שיפור, פני שוב.

חשוב מאוד: החלב שלך לא מזיק לתינוק, גם לא בדלקת שד חיידקית. אפשר להמשיך לתת אותו, והמשך שאיבה בקצב הרגיל אפילו עוזר לשד שלך. זה נכון לתינוקות בריאים שנולדו במועד. אם התינוק שלך בפגייה או במחלקת ילדים, עדכני את הצוות לפני שנותנים את החלב — למשל אם יש מוגלה בחלב או אם את נוטלת אנטיביוטיקה. בזמן שאת מקבלת אנטיביוטיקה, לתינוק עלולות להיות יציאות רכות יותר או קנדידה. דווחי על כך במרפאת הילדים, אבל אל תפסיקי את האנטיביוטיקה על דעת עצמך. ולמען הסר ספק: דלקת בשד לא נגרמת מהיגיינה לקויה, והיא גם לא מדבקת.

לעיתים נדירות מתפתחת ממסטיטיס מורסה — הצטברות מוגלה תחומה. לפי איגוד בינלאומי לרפואת הנקה, זה קורה בערך אצל 3–11 אחוז מהנשים עם מסטיטיס חריפה. סימנים אפשריים הם אזור שהולך ומתקשה, נעשה אדום יותר, ובתוכו נפיחות מתוחה, או חום שנעלם ואז חוזר. מורסה חייבת ניקוז רפואי, לרוב באמצעות מחט או חתך קטן. בדרך כלל אפשר להמשיך להניק או לשאוב גם אז.

את מסירה את המשפך, והפטמה לבנה כשלג. זמן קצר אחר כך היא שורפת, פועמת או דוקרת, ולעיתים קרובות היא נעשית קודם כחלחלה או סגולה ואז אדומה, כשהדם חוזר לזרום. זה ואזוספזם: כיווץ עוויתי של כלי הדם הקטנים. הטריגרים האופייניים הם קור ושינויי טמפרטורה, למשל מיד אחרי השאיבה, כשיוצאים ממקלחת חמה או מול המקפיא בסופר.

זה נפוץ במיוחד אצל נשים שגם כך הידיים והרגליים שלהן מתקררות מהר, או שיש להן תסמונת ריינו. תופעת ריינו נפוצה: היא מופיעה אצל עד אחת מכל חמש נשים בגיל הפוריות. גם פטמה פצועה, למשל בגלל משפך צר מדי, יכולה לעודד עוויתות של כלי הדם.

מה עוזר:

• כסִי את הפטמה מיד אחרי הסרת המשפך וחממי אותה בחום יבש, למשל עם בד שחומם מעט או בקבוק חם נעים — לא לוהט — בתוך כיסוי, בלי ללחוץ חזק. עור עם זרימת דם מופחתת נשרף בקלות רבה יותר.

• שאבי בחדר חם, שמרי על חום בפלג הגוף העליון ובכפות הרגליים, והרחקי קור מהשד — כולל שקיות קירור.

• בדקי את ההתאמה של המשפך. שפשוף ולחץ פוגעים עוד יותר בפטמה.

• וותרי על ניקוטין בכל צורה, גם מסיגריה אלקטרונית או מסנוס, כי הוא מכווץ כלי דם. אם את רוצה להיגמל בעזרת מדבקות או מסטיק, עשי זאת בהתייעצות רפואית. חיים ללא עישון גם מפחיתים את הסיכון למוות בעריסה.

אם זה לא עוזר, העלי את זה במרפאת נשים או אצל רופא/ת המשפחה. יש תרופות שמרחיבות כלי דם ואפשר להשתמש בהן גם בזמן הנקה. מכיוון שואזוספזם מתבלבל לעיתים קרובות עם קנדידה, שווה לתאר את זה בדיוק: ספרי שהפטמה מלבינה קודם, ושהכאב מופעל על ידי קור.

כאבים שורפים או דוקרים שנמשכים גם אחרי השאיבה או מקרינים עמוק לתוך השד גורמים להרבה נשים לחשוב על פטרייה. ואכן, שמר — לרוב קנדידה — יכול לפגוע בפטמות. סימנים אופייניים הם פטמה ורודה, מבריקה או מתקלפת, גרד, וכאב חזק יותר ממה שמראה העור היה מרמז.

מה שמחזק חשד לקנדידה הוא גם שכבה לבנה בפה של התינוק, תפרחת חיתולים עקשנית או אנטיביוטיקה שאת או התינוק קיבלתם לאחרונה. ובכל זאת, כדאי להיזהר מאבחון מהיר מדי של פטרייה: אנשי מקצוע לא תמימי דעים עד כמה באמת קנדידה עומדת מאחורי כאבים כאלה. תחושות דומות יכולות להיגרם גם ממשפך לא מתאים, עוצמת שאיבה גבוהה מדי או ואזוספזם.

לכן חשוב שהאבחנה תיקבע רפואית — בשבילך במרפאת נשים או אצל רופא/ת המשפחה, ובשביל התינוק במרפאת הילדים. אם זו קנדידה, מטפלים בשניכם באותו הזמן, בדרך כלל עם משחה לפטמות ועם ג׳ל או תרחיף לפה של התינוק, גם אם רק אחד מכם מרגיש תסמינים. אחרת תעבירו את הפטרייה הלוך ושוב. אל תמרחי לתינוק ג׳ל לפה על דעת עצמך: חלק מהג׳לים עם מיקונזול מאושרים רק מגיל 4 חודשים בגלל סכנת חנק. אגב, שאריות חלב בפה אפשר לנגב עם מטלית נקייה ולחה, אבל משקעי קנדידה לא יורדים כך. בתקופה הזאת נקי את חלקי המשאבה ביסודיות מיוחדת אחרי כל שאיבה, ושאלי במרפאה אם כדאי גם להרתיח אותם בנוסף.

• שלפוחית חלב: נקודה בהירה קטנה או שלפוחית ממש על הפטמה, שדוקרת בזמן שאיבה. אל תפתחי אותה עם מחט. זה פוגע בעור ועלול להחמיר את הדלקת שמתחת. אם זה לא עובר לבד, רופא/ה יכולים לרשום לך קרם נוגד דלקת שמתאים להנקה.

• אקזמה: עור אדום, מתקלף, מגרד או מפריש בפטמה ובעטרה יכול להיות תגובה לקרמים, לרפידות הנקה, לחומרי כביסה או לבשמים. הפסיקי את מה שחדש. אקזמה שמופיעה רק בצד אחד ולא מחלימה במשך שבועות תמיד צריכה בדיקה רפואית.

• שד מלא מדי: אם השד מייצר יותר חלב ממה שצריך, הוא עלול לכאוב בעומק או לדקור בחדות כשהוא מלא מאוד, ולעיתים קרובות גם לדלוף. שאיבה נוספת מחמירה את זה, כי היא מזמינה עוד יותר חלב. במקרה כזה שאבי רק במקום ארוחה אחת, או אם לפני השינה השד מלא עד כדי אי־נוחות — ורק עד הקלה.

אם דווקא כואב עמוק בתוך השד בלי שאת רואה משהו מבחוץ, ושום דבר מכל זה לא מתאים, גם על זה כדאי לדבר עם רופא/ה. גם לזה יש סיבות שאפשר לטפל בהן.

אם את לא בטוחה מאיפה הכאב מגיע, רשמי במשך יומיים־שלושה. זה אולי נשמע כמו טרחה, אבל הרבה פעמים זו הדרך הכי מהירה להגיע לסיבה. בכל שאיבה כתבי:

• שעה והמרווח מהשאיבה הקודמת,

• הצד, מידת המשפך ורמת העוצמה,

• כמה זמן שאבת וכמה יצא,

• מתי כאב — בתחילת היניקה, כל הזמן או רק אחר כך — ועד כמה, בסולם של 0 עד 10,

• איך הפטמה נראתה אחר כך: רגילה, לבנה, סגולה, נפוחה או פצועה.

לעיתים קרובות הדפוס מתגלה מהר. כואב רק בצד שמאל למרות שאת משתמשת באותו משפך בשני הצדדים? נהיה גרוע יותר אחרי הפסקות ארוכות? שורף בעיקר כשקר לך? פתק ליד המשאבה מספיק בשביל זה. אבל אפשר גם לתעד כל שאיבה ב־Moonsleep עם הכמות והצד, ולרשום בהערה איזו מידה של משפך ניסית ומה הייתה עוצמת הכאב. אם אחר כך תשבי במרפאה, פשוט תראי את הדפוס במקום לנסות לשחזר אותו מהזיכרון.

כשכואב, טבעי לחשוב שפשוט עדיף להפסיק. אבל הפסקה פתאומית של השאיבה תגרום לשד להתמלא מאוד, ועלולה להגביר את הסיכון לסתימה ולדלקת. עדיף לחפש את הסיבה, להתאים את השגרה ואם צריך לעבור לזמן מה לריקון ידני. אם את רוצה להפסיק לגמרי, הורידי את מספר השאיבות בהדרגה.

אפשר לקבל עזרה גם בלי מיילדת. במרפאת נשים או אצל רופא/ת המשפחה יכולים להעריך ולטפל בדלקת, בקנדידה ובואזוספזם. בבית המרקחת אפשר לקבל משככי כאבים שמתאימים להנקה, ולעיתים גם אביזרים או משאבה להשאלה. אם את צריכה משאבה חשמלית מסיבה רפואית — ופטמות פצועות מאוד נכללות בזה — רופא או רופאה יכולים לרשום אותה (עוד על זה בשאלות למטה).

אם יש לך מיילדת פרטית או שאת מצליחה להגיע ליועצת הנקה — למשל דרך ליגת לה לצ׳ה (1599-525-821) או תחנת טיפת חלב — בקשי שיראו אותך שואבת. זוג עיניים נוסף קולט לעיתים מיד אם המשפך יושב נכון. ואם אין מי שיהיה איתך: גם עם השלבים שבכתבה הזאת אפשר להגיע רחוק מאוד לבד.

ואם את מרגישה שהשאיבה מכבידה עלייך נפשית, שאת מפחדת מכל שאיבה או שאת מרגישה ירודה במשך כמה ימים, דברי על זה גם במרפאה. זה חלק מהטיפול בדיוק כמו הפטמה הפצועה.

ולסיום, כי בין משאבה, בקבוק ושעון קל לשכוח את זה: את עושה עכשיו המון בשביל התינוק שלך, לעיתים כמה פעמים ביום וגם בלילה. זה יכול להיות מעייף. אבל זה לא צריך לכאוב. לשאוב בלי כאב הוא לא מותרות, אלא המטרה.