תינוק מתעוות ונאנק בשינה

ברוב המקרים כן. עוויתות, אנקות, אנחות ונשימה לא סדירה הן חלק מהשינה הפעילה, הגרסה של התינוקות לשנת REM. אצל יילודים היא תופסת בערך מחצית מזמן השינה. לבירור רפואי צריך לפנות כשהעוויתות נמשכות גם כשהתינוק ער, וכשיש הפסקות נשימה של יותר מ־10 שניות. בהפסקה של יותר מ־20 שניות, בשפתיים כחולות או אפורות, בקוצר נשימה או בפרכוס – התקשרי מיד למד״א 101.

בדיקה מהירה לפני שממשיכים לקרוא

1. 1

   האם התינוק נושם – הבטן עולה ויורדת, גם אם הקצב לא סדיר?

2. 2

   האם השפתיים, הלשון והפנים ורודות, ולא כחולות, אפורות או חיוורות מאוד?

3. 3

   במקרה של ספק: האם הוא מתעורר כשאת מדברת אליו ונוגעת בו, ואז זז בתנועות חזקות?

שלוש פעמים כן? אז סביר מאוד שזו שינה פעילה – אפשר להמשיך לקרוא בנחת. אם לא, דלגי לפרק ״מצב חירום או לא?״. כדי לבדוק מותר לך להדליק אור בכל רגע; פנס הטלפון מכוון לתקרה מספיק.

בשבועות הראשונים יש לתינוקות שני שלבי שינה: השינה הפעילה היא הגרסה של התינוקות לשנת REM, שנקראת גם שנת חלומות, והשינה השקטה היא הגרסה שלהם לשינה עמוקה. בניגוד למבוגרים, יילודים נכנסים בדרך כלל לשלב התוסס מיד אחרי ההירדמות – בסך הכול כשמונה שעות ביממה. גם בחצי חושך אפשר להבחין ביניהן:

• שינה פעילה: העיניים נעות מתחת לעפעפיים, האצבעות, הזרועות או הרגליים מתעוותות, הפה עושה תנועות מציצה או משמיע קולות לקלוק. הנשימה לא סדירה, פעם מהירה יותר ופעם עם הפסקות קצרות, ולצידה אנקות, יבבות ואנחות. בשלב הזה התינוק מתעורר מהר – רעש או טלטול קטן יכולים להספיק.

• שינה שקטה (שינה עמוקה): הפנים רפויות, הידיים לרוב פתוחות ורפויות, הנשימה סדירה; בשבועות הראשונים העוויתות כמעט נפסקות. כדי להתעורר התינוק צריך גירוי ברור יותר – הורדת בגדים, החלפת חיתול, ליטוף בכף הרגל – אבל אז הוא פוקח עיניים ומתחיל לרטון.

לכן זה תקין שתינוק בשינה עמוקה צריך יותר זמן כדי להתעורר. סימן אזהרה זה רק אם גם גירויים כאלה לא מעירים אותו באמת, אם הוא נשאר רפוי או אם הוא שוקע מיד בחזרה.

חיוכים, בכי, עיניים חצי פקוחות: מה עוד קורה

• חיוך בשינה: תינוקות רבים מחייכים בשינה הפעילה, הרבה לפני שהם מחייכים אלייך במודע. החיוך המוקדם הזה נחשב לרפלקס.

• בכי בלי להתעורר: גם יבבה או צעקה קצרה בעיניים עצומות קורות, ולרוב חולפות אחרי כמה שניות.

• עיניים חצי פקוחות: יש תינוקות שישנים כשהעיניים פתוחות בסדק צר. לרוב זה לא מזיק; אם העיניים נראות אחר כך אדומות או מגורות, העלי את זה במרפאת הילדים.

• האם התינוק שלי חולם? אף אחד לא יודע בוודאות. אבל העוויתות אינן סימן לסיוט.

מחזור שינה – פעם אחת שינה פעילה ופעם אחת שינה שקטה – נמשך אצל תינוקות צעירים כ־50 עד 60 דקות. יילוד מתחיל בדרך כלל בשינה פעילה ועובר אחרי כ־20 דקות לשינה השקטה. בסוף מחזור הוא לעיתים קרובות כמעט מתעורר, מתמתח או משמיע קול. הרבה פעמים הוא גולש לבד למחזור הבא, ולפעמים הוא קורא לך. זה מסביר גם תנומות קצרות: לא פעם, אחרי מחזור אחד בערך, התינוק לא הצליח לעבור למחזור הבא.

בשבועות הראשונים התינוק עוד לא מכיר לילה, והוא ישן לאורך כל היממה בקטעים של כ־30 דקות עד 3 שעות. קצב יום־לילה ברור יותר מתפתח בדרך כלל בין גיל 8 ל־12 שבועות בערך. מה שעוזר: ביום אור יום ורעשי בית רגילים, בלילה אור עמום, קול שקט ובלי משחקים.

התעוררות קצרה במעבר בין שני שלבי שינה היא אם כן תקינה, כך מדגישים איגודים מקצועיים של רופאי ילדים – ולא סימן למחלה.

חוקרים משערים שכל עווית בשינה הפעילה מדווחת למוח איזה שריר זז – וכך אולי נבנית לאט לאט מפה פנימית של הגוף.

עוויתות שינה. עוויתות בודדות וקצרצרות, של שנייה, בזרועות, בידיים או ברגליים הן חלק מהשינה בכל גיל – במיוחד כשהן מופיעות באופן לא סדיר והתינוק מתעורר אחר כך כרגיל ואוכל טוב.

רפלקס מורו: למה התינוק נבהל בשינה. רעש חזק או תחושה של נפילה לאחור – והתינוק פורש לצדדים את הידיים והרגליים, פותח את כפות הידיים ומקרב שוב את הזרועות, לעיתים קרובות עם בכי קצר. אופייני: יש גורם מעורר, הרפלקס מופיע פעם אחת וחולף. הוא הכי חזק בחודש הראשון, נחלש בערך מהחודש השני ובדרך כלל נעלם בין החודש השלישי לשישי.

מיוקלונוס שפיר של השינה ביילודים. חלק מהיילודים הבריאים מראים בשינה סדרות של עוויתות קצביות, לרוב בזרועות או ברגליים. הן מתחילות בימים עד השבועות הראשונים לחיים, מופיעות רק בשינה ונפסקות ברגע שהתינוק ער באמת. החזקה לא עוצרת אותן בוודאות, ולפעמים אף מגבירה אותן – כך שזו לא בדיקה; נדנוד יכול לעורר אותן. מכיוון שהן דומות לפרכוס, כדאי שרופא יראה אותן בסרטון בימים הקרובים. אם הרופא קבע שזה מיוקלונוס שפיר של השינה, אפשר לנשום לרווחה: הוא לא משאיר נזק, אבל אצל כשליש מהתינוקות נמשך גם אחרי החודש השלישי. אם סדרות כאלה מתחילות רק אחרי החודש הראשון לחיים, התקשרי למרפאה עוד באותו יום.

לא מזיק או לא? לצלם ולהעיר – בסדר הזה

1. 1

   אם התינוק לא נושם, כחול או אפור או לא מגיב: מיד למד״א 101, בלי לצלם. אם את לבד, תמיד: קודם מתקשרים.

2. 2

   אחרת הדליקי אור, פתחי לרגע את שק השינה וצלמי את כל התינוק – את הפנים עם העיניים, את הזרועות ואת הרגליים, אם אפשר מההתחלה ועד הסוף.

3. 3

   דברי אל התינוק, לטפי לו את כף הרגל, הרימי אותו – ותמשיכי לצלם.

4. 4

   אם העוויתות נפסקות והוא מסתכל עלייך כמו תמיד: רשמי את השעה ואת משך הזמן, והראי את הסרטון במרפאה בימים הקרובים.

5. 5

   אם הוא ממשיך להתעוות ולא מגיב אלייך: מד״א 101. אם יש סדרות של עוויתות כיפוף קצרות ובין לבין אפשר ליצור איתו קשר: לרופא עוד היום (ראי עוויתות תינוקות).

רעד בזמן בכי. אם הסנטר, הזרועות או הרגליים רועדים בזמן בכי, זה תקין אצל יילודים. הרעד נפסק כשהתינוק מוצץ או כשאת מחזיקה בעדינות את היד או הרגל, ובדרך כלל חולף עד החודש השני בערך. אם התינוק שלך בן 10 שבועות ועדיין רק הסנטר שלו רועד בזמן בכי, העלי את זה במפגש הבא בטיפת חלב (בגיל 4 חודשים). אם הוא רועד גם כשהוא רגוע, או שהרעד מתחזק, כדאי שיבדקו אותו בימים הקרובים.

בן אדם כל כך קטן ישן בקולניות מפתיעה. לרוב הקולות יש הסבר פשוט:

• נשיפות, נחרות קלות ושריקות מהאף: האף זעיר, ואפילו קצת הפרשה מיובשת נשמעת.

• חרחור וגרגור בגרון: לרוב רוק או מעט חלב שעלה למעלה.

• אנקות ולחיצות: לעיתים קרובות המעיים עובדים – עוד על כך בפרק על התינוק הנאנק.

• אנחות, שאיפת אוויר חטופה, התנשפות: נשימה עמוקה או כמה נשימות מהירות מיד אחרי הפסקה קטנה הן חלק מהנשימה המחזורית.

• צפצופים, יבבות, גניחות, שיהוקים: גם הם תקינים בשינה הפעילה.

שני קולות שונים. צליל גבוה או שריקה בכל שאיפה, גם כשהאף פנוי, נקרא סטרידור, ולעיתים קרובות הוא מתחזק בזמן אכילה, בכי ושכיבה על הגב. לרוב עומדת מאחוריו גרון שעדיין רך (לרינגומלציה), שבדרך כלל חולפת בשנה הראשונה לחיים, לכל המאוחר בגיל שנה וחצי עד שנתיים בערך. בכל זאת כדאי שהמרפאה תבדוק אותו בימים הקרובים, ואם יש קשיי אכילה, עלייה חלשה במשקל או הפסקות נשימה – עוד באותו יום.

הקול השני הוא אנקה או גניחה בכל נשימה. אנקות מעיים מגיעות באפיזודות בזמן לחיצה, ובין לבין התינוק נושם בשקט, ולעיתים קרובות אחריהן יש גזים או יציאה. אנקות של קוצר נשימה נמשכות ומגיעות עם נשימה מהירה, נחיריים מתרחבים או שקיעות: בכל שאיפה העור בין הצלעות, מתחת לקשת הצלעות או מעל עצם החזה נשאב פנימה. זה לא קול של שינה – התקשרי מיד למד״א 101.

אף סתום – כך תעזרי: לפני האכילה טפטפי טיפה או שתיים של טיפות מי מלח לאף מבית המרקחת לכל נחיר, ואת ההפרשה שהשתחררה שאבי בעזרת שואב אף נקי רק בפתח האף. טיפות אף נגד גודש – רק לזמן קצר, במינון לתינוקות ואחרי התייעצות עם המרפאה או עם הרוקח. אסורים לגמרי משחות או שמנים עם מנתול, קמפור או אקליפטוס – אצל תינוקות גם כמויות קטנות עלולות לגרום לעווית מסוכנת בגרון עם קוצר נשימה – וגם הגבהת ראש המיטה או כרית משולשת. אם התינוק כמעט לא אוכל בגלל האף, כדאי שרופא יבדוק אותו.

פוחדת שהוא ייחנק? הגרגור אינו סיבה להשכיב אותו על הצד: תינוקות בריאים לא נחנקים בשכיבה על הגב, רפלקס ההקאה ומבנה דרכי הנשימה מגנים עליהם. אם חלב זולג מהפה או מהאף, סובבי לרגע את הראש הצידה ונגבי; אם הוא משתעל או משתנק לאורך זמן, הרימי אותו עד שהוא נושם בחופשיות.

נחירות קורות, למשל כשהאף סתום. אם התינוק נוחר כמעט כל לילה, העלי את זה במרפאה בימים הקרובים; אם יש גם הפסקות נשימה, שאיפות אוויר חטופות או אכילה חלשה יותר – עוד באותו יום.

יש תינוקות שנאנקים, לוחצים ומאדימים, לפעמים במשך דקות ארוכות, עד שסוף סוף יוצאת צואה רכה או גזים. אנשי מקצוע קוראים לזה דיסכזיה של תינוקות, ובשפת היומיום ״תסמונת התינוק הנאנק״. אין לזה קשר לעצירות: התינוק צריך קודם ללמוד ללחוץ עם הבטן ובאותו זמן להרפות את שריר הסוגר. אופייני לתינוקות מתחת לגיל תשעה חודשים: לפחות כ־10 דקות של לחיצות ובכי לפני שיוצאת צואה רכה – או שלא יוצאת בכלל. עם הזמן התיאום הזה מסתדר מעצמו.

• מה עוזר: סבלנות. החזיקי את התינוק כשהוא בוכה ותני לו זמן. את לא צריכה ״לשחרר״ שום דבר.

• מה לא עוזר: גירוי פי הטבעת עם מדחום או עם מקלון צמר גפן, נרות או משלשלים על דעת עצמך. זה לוקח מהתינוק את התרגול, והאנקות עלולות להימשך יותר זמן.

• זה כבר לא תינוק נאנק: אם הצואה קשה, יש בה דם, התינוק מקיא, אוכל לא טוב או לא עולה במשקל – התקשרי למרפאת הילדים עוד באותו יום.

הפסקות נשימה קצרות הן חלק מהשינה הפעילה. כך נראה הדפוס התקין: הנשימה נעצרת ל־5 עד 10 שניות. אחר כך התינוק נושם מהר יותר במשך 10 עד 15 שניות, בערך 50 עד 60 נשימות בדקה, ואז חוזר לקצב שלו. הצבע של השפתיים והפנים לא משתנה. אנשי מקצוע קוראים לזה נשימה מחזורית; רוב התינוקות מתגברים עליה עד החודש השישי בערך.

כך עוקבים אחרי הפסקה

1. 1

   אור: הדליקי מנורת לילה עמומה או כווני את פנס הטלפון לתקרה – בחושך לא רואים צבע.

2. 2

   להסתכל: הסתכלי על הבטן, אצל תינוקות היא עולה ויורדת בצורה ברורה יותר מבית החזה. אם תניחי עליה יד בעדינות, תרגישי את הנשימה גם במגע.

3. 3

   לספור: שניות שמעריכים בלילה הן כמעט תמיד ארוכות מדי. ספרי לאט ״אחת ועשרים, שתיים ועשרים…״ או השתמשי בשעון העצר בטלפון.

4. 4

   מ־10 שניות: דברי אל התינוק, שפשפי לו את הגב או את כפות הרגליים. לעולם לא לנער.

5. 5

   אם הנשימה לא חוזרת מיד, התינוק רפוי או שינה צבע: מד״א 101, הפעילי את הרמקול. המוקד יגיד לך מה לעשות.

6. 6

   אחר כך: רשמי את השעה, את משך הזמן, את הצבע ואיך הנשימה חזרה.

הרמזור: עד 10 שניות עם צבע ורוד – תקין; מעל 10 שניות – בירור רפואי עוד באותו לילה; מעל 20 שניות או עם שינוי צבע – מיד למד״א 101. כל המקרים המיוחדים – למשל אם התינוק המשיך לנשום רק אחרי שנגעת בו – מופיעים בפרק ״מצב חירום או לא?״.

לספור נשימות. בזמן שינה שקטה ספרי במשך דקה שלמה כמה פעמים הבטן עולה – לא 15 שניות כפול ארבע, כי הנשימה לא סדירה, ולא מיד אחרי הפסקה. אצל תינוקות צעירים תקין בערות כ־40 עד 60 נשימות, ובשינה יותר 30 עד 40. אם שוב ושוב יש יותר מ־60 במנוחה: שרופא יבדוק אותו עוד היום; עם שקיעות, נחיריים מתרחבים או גניחות: מד״א 101.

איזה צבע קובע? השפתיים, הלשון והפנים. ידיים ורגליים קרירות וכחלחלות מעט שכיחות אצל תינוקות צעירים וחוזרות להיות ורודות כשמחממים אותן – זה לבדו לא מצב חירום. בעור כהה יותר הסתכלי על השפתיים, הלשון, החניכיים והצד הפנימי של העפעפיים.

לפגים יש הפסקות נשימה בתדירות גבוהה יותר וארוכות יותר; אצלם חלות ההנחיות שקיבלת מבית החולים או ממרפאת הילדים. את כל הגילים שמוזכרים כאן מחשבים אצל פגים, עד יום ההולדת השני בערך, מתאריך הלידה המשוער.

את מכירה את התינוק שלך הכי טוב: אם משהו נראה לך אחרת, פני לייעוץ רפואי – עדיף פעם אחת יותר מדי מאשר פעם אחת פחות מדי. כאן כל סימן אזהרה מופיע בשלב אחד בלבד, וכל סימן לבדו מספיק.

שלב 1 – מיד למד״א 101, אם התינוק…

• לא נושם יותר מ־20 שניות או לא נראה כמו תמיד אחרי הפסקה,

• עם שפתיים, לשון או עור פנים כחולים, אפורים או חיוורים מאוד,

• נאבק על כל נשימה: שקיעות, נחיריים מתרחבים, גניחה בכל נשימה,

• לא מתעורר גם כשמנסים להעיר אותו, נראה רפוי או פתאום מתקשח,

• מתעוות בקצב קבוע ולא מגיב אלייך, גם לא אחרי שמעירים אותו,

• מתחיל פתאום לעשות הפסקות נשימה כשיש לו נזלת או שיעול.

שלב 2 – עוד היום, גם בלילה: מוקד הרפואה הדחופה של קופת החולים, מיון ילדים או ביום מיד מרפאת הילדים, אם…

• הייתה הפסקת נשימה של יותר מ־10 שניות, גם אם אחר כך הכול נראה תקין,

• התינוק המשיך לנשום רק אחרי שנגעת בו, או שבזמן הפסקה היה חיוור, כחלחל, רפוי או לרגע לא הגיב, אבל עכשיו נראה כמו תמיד – אז ישר למיון ילדים; אם את לא יכולה לנסוע בבטחה, התקשרי למד״א 101,

• הוא בן פחות משלושה חודשים והחום שלו 38.0 °C או יותר (במדידה בפי הטבעת),

• הוא אוכל פחות טוב באופן ברור, מדלג על כמה ארוחות או כמעט לא מתעורר לאכול,

• הוא נושם במנוחה שוב ושוב יותר מ־60 פעמים בדקה,

• את רואה סדרות של עוויתות כיפוף או מתיחה קצרות, כמו בעוויתות תינוקות (בהמשך).

שלב 3 – להתקשר לרופא/ת הילדים בימים הקרובים, אם…

• סדרות של עוויתות קצביות מופיעות רק בשינה ונפסקות ברגע שהתינוק ער (הביאי סרטון),

• רפלקס הבהלה או התנועות נראים בצד אחד של הגוף אחרת מאשר בצד השני,

• התינוק רועד גם כשהוא רגוע, או שהרעד מתחזק,

• את שומעת צליל גבוה בזמן שאיפה, בלי שהוא אוכל לא טוב או שיש לו קוצר נשימה,

• הוא נוחר כמעט כל לילה, בלי הפסקות נשימה.

שלב 4 – להעלות במפגש הבא בטיפת חלב (למשל במפגש בגיל 4 חודשים ובמפגש בגיל 6 חודשים): רעד קל בסנטר בזמן בכי אחרי החודש השני, רפלקס בהלה שעדיין בולט אחרי החודש השישי, שינה עם עיניים חצי פקוחות. אבל מותר לך להתקשר בכל זמן, גם ״רק״ בגלל עוויתות.

מה קורה כשמתקשרים למוקד הרפואה הדחופה של קופת החולים? קופות החולים מפעילות מוקד טלפוני לרפואה דחופה (חלקן 24/7). שם שואלים מה קרה וממליצים על הדרך המתאימה: ייעוץ, המרפאה התורנית הקרובה או ביקור בית. הכיני את גיל התינוק בשבועות, מה קרה, כמה זמן זה נמשך ואת הסרטון. בדיוק בשביל זה המוקד קיים, גם בשלוש לפנות בוקר וגם ״בגלל 12 שניות״. אצל תינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים עם הפסקות נשימה או סימני מחלה, הדרך הישירה למיון ילדים היא לעיתים קרובות מהירה יותר. כדאי לשמור מראש בטלפון את מספר המוקד של קופת החולים שלך ואת מד״א 101.

עוויתות תינוקות: נדירות, אבל חשובות. עוויתות תינוקות (Infantile spasms) מכונות לפעמים גם ״עוויתות סלאם״, כי הראש והזרועות מתכופפים קדימה כמו בקידה. צורת האפילפסיה הזו פוגעת בערך באחד מכל 2,000 ילדים ומתחילה בדרך כלל בין החודש השני לחודש השנים־עשר לחיים, לרוב בגיל ארבעה עד שמונה חודשים.

• איך זה נראה: הגוף מתקשח פתאום, הגב נמתח לאחור, או שהראש, הזרועות והרגליים מתכופפים קדימה בתנועה חדה; לפעמים רק העיניים מתגלגלות למעלה או שהבטן מתכווצת לרגע.

• מתי: כל עווית נמשכת שניות, אבל הן מגיעות בסדרות, כל 5 עד 10 שניות, בדרך כלל זמן קצר אחרי ההתעוררות.

• בשונה מרפלקס הבהלה הן מופיעות בלי גורם מעורר, שוב ושוב ברצף. לעומת זאת, גלגול עיניים בודד בזמן ההירדמות הוא חלק מהשינה הפעילה.

• שימי לב גם אם התינוק מחייך פחות, מחפש פחות קשר עין או שוכח דברים שכבר ידע לעשות.

• מה לעשות: להגיע לרופא עוד באותו יום, עם סרטון – מחוץ לשעות הקבלה ישר למיון ילדים, כי צריך EEG. ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, הסיכויים טובים יותר.

קודם כול: לגשת מיד אף פעם לא טעות. בחודשים הראשונים לחיים אי אפשר לפנק תינוק בנחמה ובקרבה, ועל בכי הכי טוב להגיב כמה שיותר מהר. ההפסקה הקטנה כאן היא הצעה לרגעים שבהם התינוק נאנק, מייבב או מתעוות בעיניים עצומות – לא להשאיר אותו לבכות. כי בשינה פעילה, כשמרימים אותו, לעיתים קרובות דווקא מעירים אותו לגמרי. ההפסקה נמשכת בין כמה שניות לדקה או שתיים:

1. 1

   להקשיב. אנקה, אנחה, יבבה קצרה – או שמתחיל להתפתח בכי אמיתי?

2. 2

   להסתכל. העיניים עצומות, העפעפיים רוטטים, הפה זז? אז סביר מאוד שהתינוק בשינה פעילה.

3. 3

   לתת לו הזדמנות להמשיך לישון. לעיתים קרובות הוא נרגע שוב אחרי כמה נשימות.

4. 4

   לגשת ברגע שהבכי מתחזק, העיניים נפקחות או שאת רואה סימני רעב.

לא לחכות כשהוא רעב. העצה של איגודי רופאי הילדים לא להגיב מיד לכל התעוררות בלילה לקוחה ממידע להורים על בעיות שינה, ואין הכוונה לחכות כשהתינוק רעב; דווקא בשבועות הראשונים לרעב יש עדיפות. הוא מופיע בדרך כלל לפני הבכי: התינוק נעשה חסר מנוחה, מוצץ את האגרוף, משמיע קולות מלמול ומסובב את הראש בחיפוש. אם עבר זמן מאז הארוחה האחרונה, גשי מיד – לתינוק בוכה קשה יותר לאכול. אם את מניקה, במקרה של ספק הצמידי לשד; הנקה לפי דרישה רצויה ביום ובלילה, והנקה רצופה בערב היא תקינה. את המרווחים סופרים מתחילת ארוחה אחת לתחילת הבאה. בבקבוק, הסתכלי קודם על סימני הרעב, במקום לענות על כל יבבה בחלב.

כמה פעמים תינוקות אוכלים? בשבועות הראשונים תינוקות יונקים אוכלים לפחות 8 פעמים ב־24 שעות, ולעיתים קרובות יותר, תינוקות שאוכלים מבקבוק קצת פחות – ושניהם גם בלילה. מהיום החמישי לחיים, לפחות שישה חיתולים כבדים ורטובים ב־24 שעות מראים שמגיע מספיק חלב. עד שהתינוק חוזר למשקל הלידה, בלילה הוא לא צריך להישאר יותר מכ־4 שעות בלי ארוחה; אחר כך, אם הוא מתפתח היטב, מותר לו לישון פרקי זמן ארוכים יותר.

להעיר יילוד ישנוני הכי קל בשינה הפעילה, כשהעפעפיים והפה כבר זזים: להוריד לו את הבגדים עד הבגד גוף, להחליף חיתול, לדבר אליו, להניח אותו עור אל עור. אם בכל זאת כמעט אי אפשר לגרום לו לאכול, הוא נראה צהבהב או שמהיום החמישי יש לו הרבה פחות חיתולים רטובים: עוד באותו יום לרופא/ת הילדים.

בגיל 2 עד 3 חודשים (בערך שבוע 9 עד 13) רוב התינוקות ישנים בסך הכול כ־14 עד 17 שעות ביממה. תינוקות יונקים אוכלים לעיתים קרובות 5 עד 9 פעמים ב־24 שעות, ותינוקות שאוכלים מבקבוק כ־5 עד 7 פעמים. פרק השינה הרציף הארוך ביותר בחמשת החודשים הראשונים הוא בממוצע קצת פחות משש שעות, ואצל חלק מהתינוקות הרבה פחות. רפלקס הבהלה, הנשימה המחזורית והעוויתות בשינה הפעילה עדיין תקינים.

את מניחה בעדינות את התינוק הישן – והזרועות הקטנות עפות לצדדים. התחושה של נפילה לאחור מפעילה את רפלקס הבהלה, ובדקות הראשונות התינוק עדיין בשינה הקלה, הפעילה. אצל יילודים השינה השקטה מתחילה לעיתים קרובות רק אחרי כ־20 דקות. מגיל 12 שבועות בערך תינוקות רבים נרדמים ישר לתוך השינה השקטה, ואז קל יותר להניח אותם.

סימנים לשינה עמוקה שאפשר לזהות גם בחושך: הנשימה סדירה, הידיים פתוחות ורפויות, הפה כבר לא זז. ככלל אצבע, לא כבדיקה רפואית: הרימי מעט את אחת הזרועות. אם היא נופלת בחזרה רפויה וכבדה, התינוק בדרך כלל ישן עמוק מספיק.

כך מניחים

1. 1

   להלביש את שק השינה כבר לפני ההאכלה.

2. 2

   אחרי הנקה לשחרר את היניקה: להכניס בעדינות את הזרת לזווית הפה. תינוקות שאוכלים מבקבוק – לתת להם לגהק קודם.

3. 3

   הניחי את התינוק לאט וקרוב לגוף: קודם הישבן והגב, ורק בסוף הראש. הוציאי את היד מתחת לראש רק כשהישבן והגב כבר מונחים.

4. 4

   השאירי את היד עוד רגע בשקט על הבטן או על החזה, ואז הרחיקי אותה לאט.

אם הוא בכל זאת מתעורר, אולי הוא עוד לא היה מוכן. הרימי אותו שוב, תני לו להירדם בנחת ונסי שוב. זה לא כישלון, אלא שגרה רגילה עם תינוק.

הבטיחות קודמת לכול. אם התינוק נרדם בסלקל או בטרמפולינה, הניחי אותו כמה שיותר מהר שטוח על הגב – גם אם הוא מתעורר מזה.

ומה עם עיטוף? משרד הבריאות ממליץ לא לעטוף תינוקות בעיטוף הדוק לשינה; שק שינה במידה המתאימה הוא הבחירה הבטוחה. אם את כבר משתמשת בשק עיטוף, אז רק בשכיבה על הגב, עם מקום חופשי לירכיים ולרגליים, רווח של שתיים־שלוש אצבעות בחזה, לא חם מדי ושום דבר משוקלל. ברגע שהתינוק מנסה להתהפך – לעיתים קרובות בסביבות החודש השני – עוברים לשק שינה עם ידיים חופשיות.

אם התינוק מתהפך, בועט ופוקח עיניים שוב ושוב, שווה לעשות בדיקה קצרה:

• רעב: תנועות חיפוש, מציצת אגרוף? אז להצמיד לשד או להציע בקבוק.

• חם מדי: מששי את העורף. אם הוא מיוזע, הורידי שכבה אחת או עברי לשק שינה דק יותר. ידיים קרירות לבדן לא אומרות שלתינוק קר.

• חיתול מלא: לבדוק בקצרה ולהחליף באור עמום, בלי הרבה שיחה.

• אף סתום: הוא נושף ואוכל לא טוב? טיפות מי מלח כמו שמתואר למעלה.

• לחיצות עם פנים אדומות: לעיתים קרובות זה התינוק הנאנק.

• גירוי יתר בערב: הרבה אורחים, יום רועש? אז עוזרים חדר שקט ומוחשך ומגע גוף.

• מחלה: אם הוא מרגיש חם, אוכל פחות טוב או נראה חלש, מדדי חום בפי הטבעת – אצל תינוקות זו השיטה המדויקת ביותר; להחדיר את המדחום רק 1 עד 2 ס״מ לכל היותר. מ־38.0 °C אצל תינוק מתחת לגיל שלושה חודשים: לרופא עוד היום.

האם זו קפיצת גדילה? הורים רבים מסבירים לילות לא שקטים בקפיצות התפתחות בשבועות קבועים. לוחות כאלה מבוססים על מחקר תצפית קטן מאוד עם 15 זוגות של אם ותינוק; שהם נכונים לכל התינוקות – לא הוכח. יותר מלוח זמנים עוזר להסתכל על התינוק שלך: מה השתנה, האם הוא אוכל טוב, האם הוא נראה בריא?

בגיל 3 עד 4 חודשים, כלומר בערך 13 עד 17 שבועות, השינה נעשית בוגרת יותר. בערך בגיל שלושה חודשים התינוק מתחיל בהדרגה לעבור את אותם שלבי שינה כמו מבוגרים, ורבים מתחילים לחבר מחזורי שינה זה לזה. מגיל שלושה חודשים בערך התינוק מתעוות גם בשינה השקטה – סימן לכך שהמוח שלו ממשיך ליצור קשרים, לא סיבה לדאגה.

יש הורים שחווים את השינוי הזה כלילות שנעשים פתאום פחות שקטים, ולעיתים קרובות קוראים לזה ״רגרסיית השינה של גיל 4 חודשים״. אבל מחקרים לא מוצאים נסיגה כללית בגיל הזה; בממוצע, פרקי השינה בין החודש הראשון לרביעי אפילו מתארכים. אם אצלכם זה לא הולך חלק, בדרך כלל עומדת מאחורי זה התבגרות, ולא נסיגה.

תינוק שישן בקולניות כזו במיטה הקטנה שלידך, נאנק ומתעוות, חי וגדל – ובכל זאת גוזל ממך את השינה. כמה דברים עוזרים:

• כשאת לבד בלילה: הציבי את המיטה הקטנה כך שתוכלי לראות לתוכה מהכרית, ומנורת לילה עמומה בהישג יד – כך תבדקי נשימה וצבע שפתיים בשכיבה. ישני ביום כשהתינוק ישן, ואם אפשר, הזמיני מישהו שיעזור לך לכמה שעות.

• לחלק את הלילות כשאתם שניים: מי שבתורנות מביא את התינוק להנקה, מחליף חיתול, נותן לו לגהק ומחזיר אותו למיטה שלו; השני ישן באמת. אם את מניקה, בשבועות הראשונים אל תחליפי הנקת לילה בבקבוק בלי לשאוב – אחרת כמות החלב עלולה לרדת.

• לרשום ולצלם במקום לדאוג: שעה, משך ומה שראית – על דף או כהערה באפליקציה כמו Moonsleep, ועוד סרטון. עם זה המרפאה יכולה לעשות יותר מאשר עם זיכרון משלוש לפנות בוקר.

• את מי אפשר לשאול: ביום את רופא/ת הילדים או תחנת טיפת חלב, גם בשאלות קטנות; בלילה ובסוף השבוע את מוקד הרפואה הדחופה של קופת החולים; במצב חירום את מד״א 101 או מיון ילדים; בשאלות הנקה את אחות טיפת החלב או יועצת הנקה.

• בשבילך: אם בלילה הכול נעשה לך יותר מדי, אפשר לפנות לער״ן 1201 (24/7, אנונימי). בשעות היום אפשר גם לקול הבריאות ‎*5400 או לער״ן ‎*9061.

• כשאת מגיעה לקצה: הניחי את התינוק בבטחה על הגב במיטה שלו, צאי לרגע מהחדר, נשמי עמוק, התקשרי למישהו. לעולם אל תנערי את התינוק – כבר כמה שניות יכולות לגרום לפגיעות מוח קשות.

• אם הפחד לא עובר ואת צריכה לבדוק את הנשימה כל הזמן, גם כשהתינוק בריא, דברי על כך עם הגינקולוגית, רופאת המשפחה או מרפאת הילדים. חרדות ודיכאון אחרי לידה ניתנים לטיפול.

וכשאת שוכבת ערה בלילה ומקשיבה לתינוק, זכרי: לעוויתות ולאנקות האלה יש תפקיד. התינוק שלך גדל, לומד ומסדר את עצמו, גם בשינה. את לא צריכה להתערב בכל דקה. מספיק שאת שם כשהוא באמת צריך אותך.